WELCOME TO nuchem-rosenberg.com
child molestation INTERNATIONAL

Home Page

The INTERNATIONAL Association Of Child sexual abuse

מרכז הסיוע לנפגעות אונס ותקיפה מינית עולמית

Call The weekly news Hot Line For Child sexual abuse International:

1-212-461-2778

Send E-Mail To:
rosenberg.nuchem@gmail.com


 

דף 53

תינוקות של בית רבן

 

מסכת שבת דף קיט/ב

אמר רב יהודה אמר רב מאי דכתיב אל תגעו במשיחי ובנביאי אל תרעו אל תגעו במשיחי אלו תינוקות של בית רבן... אמר ריש לקיש משום רבי יהודה נשיאה אין העולם מתקיים אלא בשביל הבל תינוקות של בית רבן אמר ליה רב פפא לאביי דידי ודידך מאי אמר ליה אינו דומה הבל שיש בו חטא להבל שאין בו חטא ואמר ריש לקיש משום רבי יהודה נשיאה אין מבטלין תינוקות של בית רבן אפילו לבנין בית המקדש ואמר ריש לקיש לרבי יהודה נשיאה כך מקובלני מאבותי ואמרי לה מאבותיך כל עיר שאין בה תינוקות של בית רבן מחריבין אותה.

 

 

עין יעקב על מסכת שבת אות (צא)

 אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב, מַאי דִּכְתִיב, (תהלים קה) "אַל תִּגְּעוּ בִמְשִׁיחָי, וּלִנְבִיאַי אַל תָּרֵעוּ"? "אַל תִּגְעוּ בִמְשִׁיחָי" - אֵלוֹ תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן. "וּלִנְבִיאַי אַל תָּרֵעוּ" - אֵלוֹ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים. אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ מִשּׁוּם רַבִּי יְהוּדָה נְשִׂיאָה, אֵין הָעוֹלָם מִתְקַיֵּים אֶלָּא בִשְׁבִיל הֶבֶל תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן. אָמַר לֵיהּ רַב פַּפָּא לְאַבַּיֵּי, דִּידִי וְדִידָךְ מַאי? אָמַר לֵיהּ, אֵינוֹ דּוֹמֶה הֶבֶל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חֵטְא, לְהֶבֶל שֶׁאֵין בּוֹ חֵטְא. וְאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ מִשּׁוּם רַבִּי יְהוּדָה נְשִׂיאָה, אֵין מְבַטְּלִין תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן, אֲפִילּוּ לְבִנְיָן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. אָמַר לֵיהּ רֵישׁ לָקִישׁ לְרַבִּי יְהוּדָה נְשִׂיאָה, כָּךְ מְקוּבְּלַנִי מֵאֲבוֹתַי, וְאָמְרִי לָהּ מֵאֲבוֹתֶיךָ, כָּל עִיר שֶׁאֵין בָּהּ תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן - מַחְרִיבִין אוֹתָהּ. רָבִינָא אָמַר, מַחְרִימִין אוֹתָה. וְאָמַר רָבָא, לֹא חָרְבָה יְרוּשָׁלַיִם אֶלָּא בִשְׁבִיל שֶׁפָּסְקוּ מִמֶּנָּה אַנְשֵׁי אֲמָנָה, שֶׁנֶּאֱמַר, (ירמיה ה) "שׁוֹטְטוּ בְחוּצוֹת יְרוּשָׁלַםִ וּרְאוּ נָא וּדְעוּ וְגוֹ' אִם יֵשׁ עוֹשֶׂה מִשְׁפָּט, מְבַקֵּשׁ אֱמוּנָה" וְגוֹ'. אֵינִי, וְהָאָמַר רַב קְטִינָא, אֲפִילוּ בִשְׁעַת כִּשְׁלוֹנָה שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם לֹא פָסְקוּ מִמֶּנָה אַנְשֵׁי אֲמָנָה, שֶׁנֶּאֱמַר, (ישעיה ג) "כִּי יִתְפֹּשׂ אִישׁ בְּאָחִיו בֵּית אָבִיו לֵאמֹר, שִׂמְלָה, לְכָה קָצִין תִּהְיֶה לָּנוּ":

הרי"ף על מסכת בבא בתרא דף י/ב

 גרסי' בפ' כל כתבי הקדש אמר ריש לקיש משום ר' יהודה נשיאה אין העולם מתקיים אלא בשביל הבל פיהם של תינוקות של בית רבן, אמ' רב פפא לאביי דידי ודידך מאי, א"ל אינו דומה הבל שאין בו חטא דהבל שיש בו חטא, ואמ' ריש לקיש משו' ר' יהודה נשיאה אין מבטלין תינוקו' של בית רבן אפי' לבנין בית המקדש, ואמ' ריש לקיש משום ר' יהודה נשיאה כך מקובל אני מאבותי כל עיר שאין בה תינוקות של בית רבן מחריבין אותה, ואמרי לה מחרימין אותה. אמ' רבא מקרי דרדקי דפשע בינוקי ושתאלא דאפסיד שיתלי וטבחא דנביל ליה לחיותא דספר מתא דטאעי מסלקינן להו בלא אתריתא, מ"ט כולן כמותרין ועומדין הן, כללא דמילתא כל פסידא דלא הדר כמותרה ועומד הוא.

 

ספר נתיבות עולם א - נתיב התורה - פרק י

ומעלת מלמדי תינוקות כמה נחשב תלמוד תורה של תינוקות של בית רבן. אמרו בפרק כל כתבי (שבת קי"ט ע"ב) אמר רב יהודה אמר רב מאי דכתיב אל תגעו במשיחי ובנביאי אל תרעו אל תגעו במשיחי אלו תינוקות של בית רבן ובנביאי אל תרעו אלו תלמידי חכמים עד כאן. הרי קרא תינוקות של בית רבן משיחיו, מפני כי הנמשח בשמן מקבל הקדושה הוא השמן, וכך הקטן כיון שאין לו דעת הוא דומה לכלי בלבד שנמשח ונתקדש וכן התינוק מתקדש על ידי התורה שהוא מקבל, אבל תלמידי חכמים קרא נביאים, כי תלמיד חכם עדיף מנביא וכן אמרו (ב"ב י"ב ע"א) אטו חכם לאו נביא הוא:

ועל התורה של תינוקות של בית רבן העולם עומד. ובפרק כל כתבי (שם) אמר ריש לקיש משום ר' יהודה נשיאה אין העולם מתקיים אלא בשביל הבל פיהם של תינוקות של בית רבן א"ל רב פפא לאביי דידי ודידך מאי א"ל אין דומה הבל פה שאין בו חטא להבל פה שיש בו חטא. ומן הדברים אשר התבארו למעלה כי התורה נותנת קיום אל העולם, ויותר ראשון אל התורה כאשר אין במקבל חטא, כי אם התורה הוא הבל פה שיש בו חטא איך אפשר שיהיה העולם עומד על זה, כי כל חטא הוא חסרון והחסרון דבק בו ההעדר ואיך יתן דבר זה המציאות לכל העולם. וזה שאמר אין העולם מתקיים אלא על הבל פה של תינוקות של בית רבן, שהתורה של תינוקות של בית רבן הוא בלא חסרון כלל שהוא בלא חטא ולכך על הבל זה ראוי שיהיה העולם עומד. ואמר ריש לקיש משום רבי יהודה נשיאה אין מבטלין תינוקות של בית רבן אפילו לבנין בית המקדש. כי תלמוד תורה גדול מבנין בית המקדש כמו שהתבאר למעלה דבר זה כי בית המקדש אף שיש בו קדושה עליונה, מכל מקום הקדושה הוא על עצים ואבנים ועל מקום מן הארץ, אבל התורה היא שכלית והיא אצל הקטן שהוא אדם בלא חטא, ולפיכך אין מבטלין תינוקות של בית רבן אפילו לבנין בית המקדש. ואמר עוד שם אמר ר"ל משום רבי יהודה נשיאה כך מקובלני מאבותי ואמרי לה מאבותיך כל עיר שאין בה תינוקות של בית רבן מחריבים אותה רבינא אמר מחרימין אותה. ודבר זה נמשך אל מה שאמר לפני זה כי העולם קיים בשביל תינוקות של בית רבן, ומפני כך התורה של תינוקות של בית רבן היא מוכרחת שהעולם מתקיים על התורה כמו זאת ומפני כך תורה כמו זאת היא מוכרחת, לכך אם אין בעיר תינוקות של בית רבן מחריבין אותה, שכל דבר שהוא הכרחי להיות אם אין נמצא אותו דבר הכרחי דבר זה נקרא חורבן. ולמאן דאמר מחרימין אותה, החרם היא יותר מן החורבה שבחרם עושה את הדבר העדר גמור וזה לשון חרם בכל מקום החרם תחרם, וכל זה כי הדבר שהוא בחיוב ובמדת הדין אם אין נמצא אותו הדבר פוגע בו מדת הדין להחריב או להחרים אותה. ועוד תדע כי התורה הזאת מן תינוקות של בית רבן היא ראשונה, שהרי אי אפשר שיבא האדם ללמוד תורה אלא על ידי שלמד תורה בקטנותו והתורה הזאת היא התחלת התורה, וזה שגורם כ"א אין שם תינוקות של בית רבן מחריבים אותה או מחרימין אותה, כי הדבר שהוא התחלה אל התורה הוא יותר עיקר והכרחי במה שהוא התחלה ואם אין התחלה אין דבר, ולפיכך אם אין תינוקות של בית רבן שהוא התחלת התורה דבר זה הוא חורבן התורה כאשר אין התחלה לתורה ולכך נמשך אחר זה חורבן גם כן. וזה אמרם שם אמר רב כהנא לא חרבה ירושלים אלא על שבטלו בה תינוקות של בית רבן שנאמר שפוך על עולל בחוץ מאי טעמא שפוך משום דעולל בחוץ ע"כ. בארו בזה כי ירושלים שהיא עיר קדשנו ותפארתנו, וראוי לה הקיום והישוב לפי מעלת ומדריגת המקום והוא התחלה לכל הישוב לפי מעלת ומדריגת המקום והוא התחלה לכל הישוב וראוי לה הקיום יותר, רק בשביל שבטלו בה תשב"ר שהוא דבר הכרחי כמו שהתבאר כי הוא הבל פה שאין בו חטא והעולם על זה קיים כמו שאמרנו, וגם מפני כי התחלת התורה הוא תורת תינוקת של בית רבן, וכאשר הדבר המוכרח להיות אינו במציאות נקרא זה חורבן ושממה עד שאפילו ירושלים חרבה וזהו חורבן גמור ביותר. וכבר התבאר למעלה גם כן אצל אין מבטלין תינוקות של בית רבן, כי קדושתן יותר מבנין בית המקדש, כי קדושת תינוקות של בית רבן וקדושת בית המקדש דומים רק כי קדושת תינוקות של בית רבן הוא גדול יותר ושניהם יש בהם קבלת קדושה. קדושת בית המקדש היא חל על עצים ואבנים בלבד, וקדושת תינוקות של בית רבן היא התורה חלה על אדם שהוא בעל נפש, והיא גם כן קדושה גמורה מפני שהיא בלא חטא כמו בית המקדש, וכאשר בטלו תינוקות של בית רבן, גם כן המעלה שהוא למטה ממנה בטלה כי שניהם ענין אחד ודבר אחד הוא. אמנם עתה בדורנו זה אף כי יש תינוקות של בית רבם והם נכנסים לרבם ללמוד תורה, אבל אני חושש לגודל הקלקול שיש להם בהנהגת הלמוד בענין התורה, ובפרט במקרא ומכל שכן במשנה שאין שמים לב עליה כלל וכן בגמרא, יוצא שכרם של למוד התורה בהפסד הקלקול הגדול והעצום שנוהגים בענין הלמוד, כי הדבר הזה נראה לעינים כי אין התינוקות קונים שום תורה כשיוצאים מבית רבן מן המקרא,  וכשם שלא היה דבר בידם בכניסתם לבית רבן כך לא קנו דבר במקרא כלל כשיוצאים מבית רבן. וכל זה כי אינם חוזרים על למודם ותחלת למודם הוא לשכחה ושלא יהיה נשאר אצלם דבר כמו שאנו רואים בעינינו, ודבר זה בעצמו בלמודם בגמרא ועוזבים את המשנה שהיא היסוד ועיקר לכל התורה כולה. וכבר בארנו קלקול הגדול והעצום אשר מאבדים עצמם לדעת, רוצים לעלות בסולם השמימה והם נשארים מטה מטה, מה נאמר ומה נדבר דבר הגדול כמו זה שהוא תורה של תינוקות של בית רבן שיהיה בקלקול, והכל שאין מוכיח ואין מקבל תורחה והנהגה, כי המלמד שם תכליתו לעצמו, והאב מפני שבחסרון ידיעתו רוצה לקנות התורה כולה לבנו בזמן מועט, וכאשר גדל קצת והוא בנערותו אז שולח אותו למרחקים להביא לחמה של תורה ולשאוב מים עמוקים, ובשובו מי יתן שתהיה חזרתו כהליכתו עד שבעו"ה רבים חללים הפילה ועצומים כל הרוגיה הכל בשביל תקלת הלמוד שאינם נוהגים כראוי בתורה. לכן עיני עיני יורדה מים על עלבונה של תורה מאנה הנחם נפשי, עד כי ירחם עלינו המלמד תורה לעמו ישראל:

 

(8) ספר מנורת המאור - אות [צ]

 ומאד יזהרו התינוקות ללמד, שבהבל פיהם מתקים העולם, כדגרסינן במסכת שבת, פרק כל כתבי (קיט, ב): אמר רבי שמעון בן לקיש משום רבי יהודה הנשיא: אין העולם מתקים אלא בהבל פיהם של תינוקות של בית רבן. אמר ליה רב פפא לאביי: דידי ודידך מאי? אמר ליה: אינו דומה הבל פה שיש בו חטא להבל פה שאין בו חטא. ואמר רבי שמעון בן לקיש משום רבי יהודה נשיאה: כך מקבלני מאבותי, שאין מבטלין תינוקות של בית רבן ואפילו לבנין בית המקדש. ואמר רבי שמעון בן לקיש: כל עיר שאין בה תינוקות של בית רבן מחריבין אותה. רבינא אמר. מחרימין אותה. ואמרינן התם: אמר רב המנונא: לא חרבה ירושלים אלא בשביל שבטלו בה תינוקות של בית רבן, שנאמר: 'שפך על עולל בחוץ' (ירמיה ו, יא). מה טעם שפך? משום דעולל בחוץ:

 והמלמדים אם עוסקים עמהם לשם שמים שכרם גדול, כדגרסינן פרק סדר תעניות אלו (תענית כד, א):

רבא גזר תעניתא. נחית קמיה שליחא דצבורא, אמר: 'משיב הרוח', נשב זיקא. אמר: 'מוריד הגשם', אתא מטרא. אמר ליה: מאי עובדך? אמר ליה: מקרי ינוקי אנא ומקרינא לבני עניי כבני עשירי. וכל דלא אפשר ליה, לא שקילנא מיניה מידי. ואית לי פירא דכורי וכל מאן דפשע בינוקי, משחידנא בכורי ומשדרנא ליה:

 וגרסינן בפרקא קמא דבתרא (ח, ב): 'ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד' (דניאל יב, ג), אלו מלמדי תינוקות. כגון מאן? אמר רב: כגון רב שמואל בר שילת. רב אשכחיה לשמואל בר שילת, דהוה קאי בגינתיה. אמר ליה: שבקתיה להימנותך. אמר ליה: הא תריסר שנין דלא חזיא לי והשתא נמי דעתאי עלייהו. ורבנן מאי אגריהו? אמר רבינא: 'ואהביו כצאת השמש בגברתו' (שופטים ה, לא):

 

 

(9) ספר שמירת הלשון ח"א - שער הזכירה - פרק ז

וּכְעֵין זֶה אִיתָא גַּם כֵּן בְּשַׁבָּת (קי"ט ע"ב), אֵין הָעוֹלָם מִתְקַיֵּם אֶלָּא בִּשְׁבִיל הֶבֶל פִּיהֶם שֶׁל תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן. אָמַר לֵהּ רַב פָּפָּא לְאַבַּיֵּי, דִּידִי וְדִידָךְ מַאי? אָמַר לוֹ, אֵינוֹ דּוֹמֶה הֶבֶל פִּיו שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חֵטְא, לְהֶבֶל פִּיו שֶׁאֵין בּוֹ חֵטְא. אַף שֶׁהַתְמָדָתָם וּקְדֻשַּׁת תּוֹרָתָם הָיְתָה נַעֲלָה וְנִשְׂגָּבָה עַד מְאֹד, עִם כָּל זֶה, מִפְּנֵי שֶׁלִּפְעָמִים הִתְעָרֵב לְפִי דַּעְתָּם דִּבּוּר מַה שֶּׁלֹּא כַּהֹגֶן בְּתוֹךְ דִּבּוּרָם, נָפַל כֹּחַ הַדִּבּוּר מִמַּדְרֵגָתוֹ הָרְאוּיָה לוֹ, וְאֵינוֹ דּוֹמֶה לְהֶבֶל פִּיהֶם שֶׁל תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן, כֵּן הֵשִׁיבוֹ אַבַּיֵּי:

[הג"ה. וּרְאֵה אָחִי דְּבַר פֶּלֶא בְּעִנְיַן הֶבֶל פִּיהֶם שֶׁל תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן, אַף דְּאֵין לָהֶם שׁוּם קְדֻשַּׁת מַחֲשָׁבָה וּדְבֵקוּת לַה' בְּעֵת דִּבּוּרָם, עִם כָּל זֶה הָעוֹלָם קַיָּם עַל הֶבֶל פִּיהֶם זֶה. וּלְמָה זֶה דּוֹמֶה? לְעָנִי אֶחָד שֶׁמָּצָא אֶבֶן טוֹבָה וִיקָרָה, אֲשֶׁר סְגֻלָּתָהּ רַבָּהּ מְאֹד לְכַמָּה עִנְיָנִים וְאֵינָהּ נִמְצֵאת רַק בְּכִתְרֵי הַמְּלָכִים, וְנוֹדַע דָּבָר זֶה לַמֶּלֶךְ וְהֶעֱשִׁירוֹ בְּעֹשֶר גָּדוֹל. וְהִנֵּה הֶעָנִי הַהוּא שֶׁמְּצָאָהּ, אַף שֶׁהוּא אֵינוֹ יָכוֹל לְהַשִֹּיג בְּחָכְמָתוֹ אֶת גֹּדֶל הַסְּגֻלָּה שֶׁל הָאֶבֶן, עִם כָּל זֶה גֹּדֶל טוֹבָתָהּ שֶׁל הָאֶבֶן בְּעַצְמוּתָהּ וְגֹדֶל אוֹרָהּ הֵסֵבָּה לוֹ אֶת כָּל הַטּוֹב הַהוּא, שֶׁנַּעֲשָׂה שַׂר וְחָשׁוּב בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ. כֵּן הַדָּבָר מַמָּשׁ בְּעִנְיְנֵי תּוֹרַת אֱלֹקִים חַיִּים, שֶׁאֵין צָרִיךְ הָאָדָם שֶׁרוֹצֶה לְהִתְקַדֵּשׁ עַל יָדָהּ הֲכָנָה רַבָּהּ שֶׁתִּתְקַדֵּשׁ עַל יָדוֹ, כִּי הִיא בְּעַצְמוּתָהּ קְדוֹשָׁה וְנוֹרָאָה עַד מְאֹד. וּכְשֶׁהָאָדָם מְדַבֵּר בָּהּ הוּא מִתְדַּבֵּק בִּקְדֻשָּׁתָהּ כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (יִרְמְיָה ל"א י"ט), "כִּי מִדֵּי דַבְּרִי בּוֹ זָכֹר אֶזְכְּרֶנּוּ עוֹד" וְגוֹ' וְהוּא קָאֵי עַל הָעֵת שֶׁלּוֹמֵד הַתּוֹרָה (כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּנֶפֶשׁ הַחַיִּים). וְרַק צָרִיךְ הָאָדָם לִזָּהֵר שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה בְּהֶפְכּוֹ, דְּהַיְנוּ שֶׁלֹּא יַחְשִׁיךְ אוֹרָהּ, עַל יְדֵי זֶה שֶׁיְּטַמֵּא אֶת הַדִּבּוּר שֶׁלּוֹ. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר לֵהּ רַב פָּפָּא לְאַבַּיֵּי, דִּידִי וְדִידָךְ מַאי? פֵּרוּשׁ, הַתּוֹרָה שֶׁלָּנוּ מִצַּד עַצְמָהּ הִיא יוֹתֵר קְדוֹשָׁה מִתּוֹרַת הַתִּינוֹקוֹת, כִּי הִיא בְּמַחֲשָׁבָה קְדוֹשָׁה, וְהֵשִׁיבוֹ, אֵינוֹ דּוֹמֶה הֶבֶל פִּיו וְכוּ' פֵּרוּשׁ, כִּי הַפְּגָם הוּא יוֹתֵר מֵהַמַּעֲלָה, וְהַטַּעַם הוּא כַּנַּ"ל.]: