WELCOME TO nuchem-rosenberg.com
child molestation INTERNATIONAL

Home Page

The INTERNATIONAL Association Of Child sexual abuse

מרכז הסיוע לנפגעות אונס ותקיפה מינית עולמית

Call The weekly news Hot Line For Child sexual abuse International:

1-212-461-2778

Send E-Mail To:
rosenberg.nuchem@gmail.com


 

  1.  

בס"ד

 - [ Translate this page ]

File Format: Microsoft Word - View as HTML
ב"ה, קול קאנטרי - טהרת ישראל גליון # 6. KOL country - Taharas Yisroel [NO. 6]. יום ה' מסעי – כ"ח תמוז תשס"ח לפ"ק. stop Child Molestation by Dov Hikind ...
www.klafkosher.com/KOL_COUNTRY_6.doc - Similar

2.     (110) KLAFKOSHER.COM | PARCHMENT KOSHER | KLAF KOSHER | קלף כשר ...

 - [ Translate this page ]

 

 

מכתבים שיצאו לאור לפני 30 שנה שנלחמו הקדושה עם העמלקים הרוצים להאכיל נבילות וטריפות חלב ודם

 

בס"ד

דאָס שרעקליכע וויי-געשריי פון כלל ישראל

אידען לאָזט אייך נישט פאַרפירען פון די קצבים שווינדלערס!!!

לרבים השואלים

אל אחנו בני ישראל די בכל אתר ואתר

מיר ווילן דא מעורר זיין אויף א מכשול וואס אידן ווערן נכשל דערין בלא יודעים

מיט 23 יאר צוריק איז נתעורר געווארן די באַקאַנטע שאלה וועגען די ווייסע קעלבלעך אַז עס האט אַסאַך חששות לויטן וועג ווי זיי ווערן געפיטערט און געהאדעוועט, און אַסאַך חששות פון טריפות הראיה און טריפות פון די אַנדערע איברים הפנימיים אינעווייניגסטע איברים, אויך ווערן זיי נתפטם מיט בשר בחלב (עיין באריכות בשו"ת אג"מ).

 

בימים ההם האבן די רבנים אפּגעשריבן אַ שאלה מיט אַ שריפטליכע פּראטאקאל צו הגר"ם פיינשטיין זצ"ל, הגר"ם פיינשטיין האט געשריבען אַ לאַנגע תשובה לאיסור, אַלע ערליכע רבנים וואס האבן מברר געווען דעם ענין פון אופן הגידול פון די ווייסע קעלבער זענען אויפגעציטערט געווארן, און זיי האבן נישט אַריין געלאזט אונטער זייער השגחה צו עסען פון די ווייסע קעלבער.

 

הגה"צ ממאַרגאַרעטן שליט"א און הרה"ג רבי חיים לייב כ"ץ שליט"א אבדק"ק סערדעהעלי, נאך ווען ער איז געווען רב ביי קהל מחזיקי הדת דחסידי בעלזא, און נאך אַנדערע ערליכע רבנים האבען דעמאלטס מעורר געווען און האבן נישט אַריינגעלאזט אונטער זייערע השגחות צו פאַרקויפן די ווייסע קעלבער.

 

אַלע אידן מדקדקים במצוות האבן אַלע יארן נישט אַריינגעלאזט אט די ווייסע חששות'דיגע קעלבער.

 

לעצטענס האבן די בוטשער אנגעפאנגען צו פאַרנאַרן דעם עולם, און מען זאגט זיי אַז די קעלבער זענען אַן אַנדערע מין ווייסע קעלבער א.ד.ג.

 

יעדען טאָג קומט דער בעל-דבר און איז מחדש נייע טאַקטיקן אַריינצופיהרען תמימות'דיגע אידען אין זיין אויסגעשפּרייטן נעץ פון מאכלות אסורות. דער בעל דבר שלאפט נישט, "אתה ישן והוא ער" אויב די גדולים אַסר'ן וואס איז נישט כשר, קומט דער בעל דבר און זאגט אַז די ווייסע קעלבער איז אַן אַנדערע זאַך פון היינט און איז נישט דאס וואס די גדולים האבן גע'אַסר'ט מיט 23 יאר צוריק.  די גדולים זענען שוין נישטא אַז זיי זאלן זיי קענען צוריק ענטפערן.

 

מיר פאַלן צו די פיס פון די בוטשערס און בעטען זיך בתחנונים, אויב ווילט איר מאַכן פּרנסה, טוט דאס נישט אויפן חשבון פון אידישע נשמות, דאס טייערסטע וואס איז פאַרהאַנען.

 

חשוב'ע עלטערן האט רחמנות אויף אייערע טייערע שעפעלעך, אייער צוקונפט, אייערע קומענדיגע דורות.

 

מיר ווענדען זיך צו יעדער איד וואָס עמדו רגליו אויפ'ן באַרג סיני און האט מקבל געווען די תורה הקדושה ווי עס שטייט לא תאכלו כל נבילה, ובשר בשדה טריפה לא תאכלו, נישט אַריינצולאזן ביי זיך אין שטוב די ווייסע קעלבער, אַפילו ווען עס וועלען קומען רבנים המכשירים און זאגן פארשידענע פּשטים און פּשעטלעך, זיי זענען נישט פאַרלעסלעך אין דעם ענין, כמבואר ביו"ד סימן ח"י, עיי"ש.

 

מיר אַלע בני אברהם יצחק ויעקב הייבן אויף אַ וויי געשריי כאיש אחד בלב אחד, לאזט זיך אפּ פון די קעלבער און הערט אויף צו פאַר'סמ'ען אידישע נשמות רח"ל. טוט דאס דערווייטערן פון אַלע אידישע געגענטען, דאס זאל זיין בבל יראה ובל ימצא.

החותם בכל חותמי ברכות

הרב משה גרינבערג

פארעסט הילס נוא יארק

 

 


 


אנחנו מעתיקים חלקים קטנים מספר קול השוחטים חלק א' מהקדמה [אנו מקוים להמשיך בהכתבה הזאת כדי שנדע מה שקרה כאן בסאטמאר בשנת תשל"ג, איזה מלחמה ניהל האדמו"ר מהאלמין שליט"א, עד עכשיו לא רצינו לגלות הדברים הגם שהיה לנו כל הסחורה כבר כמה שנים, אבל היום והאדמו"ר מהאלמין שליט"א סבל על הלב ושני מקרים של אירוע מוחי, לכן לא רצינו שהמאפיא של סאטמאר יזיקו לו עוד עד שח"ו לא יוכל להיות בחיים ח"ו, אבל עכשיו שעבר כבר ל"ע עוד הפעם, ויוצא ונכנס לזמן רב בבית חולים, ואין לו כבר כוח אפילו לחשוב על העולם, לכן אנחנו מגלים קצת מהמלחמות הגדולות שלחם לפני 39 שנים, וקצת מהספרים שלו שיצאו לאור, אין כמעט ישיבה ובית המדרש בעולם שלא קיבל הספרים שלו לפני 30-35 שנה, המלחמה שלו ניהל כמו הצדיקים בדורות שעברו שלא היה להם כלי זין אלא בספרים, לא היה ראדיו, אינטערנעט, ועוד, לכן לחם עם הוצאות ספרים ושלח אותם בכל העולם, כמו קדושת בית המדרש, שחיטה, ניקור, כשרות, אפיית מצות, צניעות ועוד.

אין כמעט מדינה, ואין כמעט תלמיד חכם מדור העבר שלא ראה חלק מהספרים שלו. [יכולים לראות בספר המכתבים שהדפיסו 1294 מכתבים שזה רק בספר אחד ויש עוד ספרים כאלו] לכן אנחנו לא מגלים כאן סודות, ומה שאנחנו כותבים מובאים כבר שנים ב 10 אלף אתרים, אנחנו רק מציעים קצת לאנשים שלנו שאולי לא יודעים, עיקר הבעיה היום, שאין לנו כמעט רבנים כשרים ונאמנים שנותים הכשר, ואם אנחנו לבד לא נעשה משהו, כל הילדים שלנו ח"ו יצאו לתרבות רעה ח"ו. תראו לבד איפה שהילדים שלנו מגיעים].

וזה לשון הספר קול השוחטים חלק א':

אנו מוציאים לאור מכתבים מרבנים ושוחטים שבשעתם נכתבו בשמות מוסוים: "וועד העומדים על המשמר"; "ועד אחוזת שובי"ם" ועוד, מפחד הטעראר הנורא, שלא שערום אבותינו ואבות אבותינו, שגם אצל יהודים החרדים ביותר יגיע מצב הכשרות בכלל וכשרות השחיטה בפרט לידי נסיונות כאלו.

אמנם כידוע היו אז בארצות הברית, כמה רבנים ושוחטים יראים לדבר ה', שיצאו חוצץ נגד השחיטות המפוקפקות, כפי שמוסר הגה"צ הרידב"ז מסלוצק וצפת, בעל המחבר פ' על ירושלמי בהקדמת ספריו, שאף הוא לבד לחם נגד זה במסירות נפש, עד שהוכרח לעזוב העיר שיקאגא.

גם הרב הכולל, הגה"צ רבי יעקב יוסף נ"ע לחם מלחמת הכשרות עם הקצבים והרבנים עד שהוכרע על משמרתו.

רב אחד אחד בעל מחבר ומוהל שלחם נגד המאכילי טריפות, קרה שהזמינו אותו לברית-מילה ומיד שירד מהרכבת ירו בו למות.

ראש ישיבה ידוע אחד שמחה נגד הקצבים אימו עליו שמשאית תעבור עליו. מכיון שלא התחשב באיומים הללו, אמנם עלתה משאית עליו, ורבות בשנים מובילים אותו על כסא גלגלים.

 

 

כשהמדובר בקצבים אמעריקאים, עוד יכולים להבין מעשי תעתועים כאלו. אך כשהמדובר הוא יהודים, כלומר חרדים, החוסים בצל הצדיק הקדוש מסאטמאר זצ"ל, שהם, במקום להודות על האמת ולתקן הכל כראוי, איימו לרצוח כל נפש העומד למחות נגד הפירצות הנוראות, זה מעורר חשדות שגם לרבם שיקרו בזדון, והוא לא ידע האמת.

כששאלו מרב אחד הגון מדור הקודם, היתכן דבר כזה? ענה: הרי הקצבים המה שותפי עמלק, כלשון הגמרא: "טוב שבטבחים שותפו של עמלק", ראה רש"י על אתר. לכן איפה שעמלק שולט, אין כל פלא שעושה מה שרוצה.

באתו איום, להדרס על ידי משאית, השתמשו בו גם נגד הגה"צ מדעברעצין שליט"א. חלק מנוראות הללו פורסם בספרים ובמכתבי העתים.

אנו מפרסמים כאן עדות נאמנה מפי הגאון ר' שלמה יהודה שווייצער שליט"א שסיפר מה ששמע מהגה"צ מדעברעצין שליט"א במקוות בעלז בשדרת השש-שרה:

"עם הסאטמרים לא יכולים לעשות שום דבר. הם מסוגלים לדרוס בן-אדם עם משאית ולומר אח"כ שזה הי' תאונה".

שמענו מהשוחט ר' בן ציון דוד בריף, כשסיפר לאנשי שלומו, איך שקרא להרב מהאלמין כשעוד הי' שוחט (אחרי שפרסם מכתבים שבהם מעורר לתקן השחיטה, בשמות מוסווים, מחמת שידע למה האנשים הללו מסוגלים) ואמר לו בשליחות השוחטים-קצבים כעצה טובה, להפסיק עם המאבקים והפרסומים נגד שחיטתם, אחרת יורידו לו ראשו. הרב מהאלמין ענה לו "היטלער ימ"ש הרג 6 מיליאן יהודים, אז יהיה עוד הרוג אחד, ואין אני מפחד מטרור. שום דבר לא יעזור להם, רק שיתקנו אופן השחיטה".

כשנתפרסמו המכתבים מה שהרב מהאלמין הוציא לאור, נחשכו עיני הרבנים. הם חשבו כל הזמן שהמה אוכלים הכל "חלק", ועתה נודע להם שזה ח"ו...

הרבנים שוחחו איש את רעהו ונתעורר מבוכה גדולה וחרון אף רב.

כשהגיע מכתב הרב מהאלמין שליט"א להגה"צ ר' משה ביק שליט"א, היה אז אצלו רב אחד שקבל שימוש ממנו, הרב ר' משה פארקאש שליט"א, תלמיד ישיבת ר' חיים בערלין, פלעטבוש. הוא אמר שאינו מאמין הכתוב במכתב, ורוצה להווכח במו עיניו.

הרב הנ"ל הוא חכם ואומן יד, הוא למד שחיטה, להעמיד חלף וכו'. אחרי שהכין עצמו בידיעות ובאומנות בשטח זה נסע עם עדות כשרים לבית השחיטה, ונוכח שמה שכתוב במכתב הוא אמת ויציב.

כל מה שראה הוא מסר להרב ביק שליט"א. אחרי שהרב ביק השתכנע שהדברים אמנם נכונים, דרש ברבים ואמר שאסור לאכול העופות של וויינשטאק מוויינלאנד, הם ספק נבילות וטריפות.

מיד שנודע פסקו של הרב ביק שליט"א  הפסיקו כל הישיבות לרבות הליטאיות לאכול העופות מוויינלאנד של וויינשטאק.

כשהפסיקו לקנות העופות של וויינשטאק מוויינלאנד המפעל פשט הרגל והוצא למכירה פומבית. והבעלי בתים סידרו, שאנשי שלומו יציעו מחירים נמוכים, וככה הציל המפעל ושוב התחיל לעבוד אך בתפוקה יותר נמוכה.

כשבעלי השחיטה התבוננו מה שהרב ביק פעל באיסורו, שעל ידי זה עבדו אמונתם, וכמעט כל רכושם ירד לטמיון, הגיעו לידי החלטה, שמוכרחים לעשות משהו כי אם הוא ישאר מבחוץ הוא ישבור אותם לגמרי. לכתחילה הם ניסו בטרור ואלימות, אך נוכחו מיד שזה לא הדרך הנכון נגדו. אלא להמשיך אותו לפנים העסק.

אז שינו את הסדר והתחילו לעשות אסיפות רבנים והכניסו אותו להתאחדות הרבנים, גדלו ונשאו אותו, הבטיחו לו משרות רמות עבור בניו וחתניו. (אמנם היו אז רבנים חרדים באמת, שהתריעו שהוא תלמיד ישיבה אוניווערסיטא, וזה חרפה להתאחדות הרבנים שהוא יהיה חבר נכבד בה, אך בעלי הכיסין הכריעו בדבר) הם קבלו הכשרת המקוואות ועוד, הכל כדי שיתמוך בהתאחדות הרבנים, ועל ידי כך שוב ירוממו הכשר שחיטת וויינשטאק. ועתה יהיה הכל שריר וקיים, שהרי גם הרב ביק אומר אמן, ממילא כולם יודו ויברכו ויאמרו אין כשר כוויינשטאק.

אחרי כל זה פרסמו רבני התאחדות הרבנים קול-קורא ב"איד", המוסר, שהתקיימה אסיפת רבני התאחדות הרבנים בהשתתפות הרבנים (ראה שמותם בקול קורא), והוכח באופן ברור ביותר שאין אף שוחט השוחט יותר מ600 עופות לשעה. ומה שהלעיז בשעתו הרב מהאלמין זה הכל שוא ושקר ומצוץ מהאצבע. ממילא יאכלו ענוים וישבעו.

השקר הוא כה שקוף ובולט, שמיותר לנתח הדבר ולהוכיח גודל השקר. כהיום יודעים הכל שכל שוחט, שוחט לכל הפחות אלף עופות לשעה.

בשעתו פירסם אז ועד הכשרות מסמכים ממשלתיים ששוחטים שמה כמויות גדולות ביותר. הרבנים ידעו טוב מאוד שמרמים אותם בנוגע להלוך ילך בוויילאנד, אבל המה הסכימו לזה בדיעבד, רק שלכל הפחות מהיום והלאה ישחוט כל שוחט רק 600 עופות ולא יותר בשעה.

כששאלו להרב מהאלמין: נו, מה אתם אומרים עתה? אתם רואים מה שהרבנים כותבים ב"איד"?

הרב מהאלמין ענה: בס"ד נצחתי! עד עתה כל השוחטים אמרו והבעלי בתים לא כל שכן, שיש להם פסק דין מהרב מנירבאטער והרב מסיגעט, שכל שוחט מותר לשחוט 1200 עופות בשעה, ואם יכול לשחוט יותר שישחוט כמה שיכול. עתה יש לנו כתב מפורש מהתאחדות הרבנים שאסור ולא יכולים לשחוט יותר משש מאות עופות לשעה.

ורק בשביל זה לבד היה הכל כדאי. לא תארתי לי בחלום הדמיוני ביותר שאצליח כל כך. הלוואי שיעמדו בדיבורם ולא ישחטו יותר, אז אוכל לומר שהשחיטה כשרה בדיעבד על כל פנים.

*  *  *

בשנים כתיקונם היה נהוג שהשוחטים היו ממונים מהקהילה, ולא הי' להם שום שייכות עם הקצבים, השוחטים בשלהם והקצבים בשלהם.

כהיום נשתנה מצב השחיטה לרעה לאין ערוך; מדוע?

א) מלפנים לא עלה על דעת אף קהילה לחשוב ש"שחיטה" הוא מסחר כמו שאר מסחרים, שחושבים איך לחסוך או לקמץ, ללחוץ על השוחטים שיאיצו עבודתם ומי שלא רוצה להכנע לתנאים כאלו, יפטרו אותו. אך כהיום שהצורך בתפוקה רבה הוא הכרחי, מאיצים בשוחטים כעבדים נרצעים, הם אינם יכולים להתנגד לזה מכמה טעמים: א) חלק מהשוחטים המה הבעלי-בתים; ב) נסיון הפרנסה הוא נורא, בפרט שוחט שהוא רגיל רק בזה ואינו מתמצה במקצוע אחר.

כידוע שר' עזריאל ור' יחזקאל גליק המה שותפים עם וויינטשאק מחצה על מחצה מהרגע הראשון. המקור לזה הוא עד נאמן ששמע מפי ר' עזריאל שיחי' שסיפר לחברו בעת שמחה במונרו.

לכתחלה הוא השקיע רק אלף דולר וכמו כן וויינשטוק. גליק היה מחפש עופות בזול ושוחטן וויינשטוק היה מוכר התוצרת. המסחר התרחב וגליק השקיע עוד אלפיים דולר וכמו כן וויינשטוק. אז הם התחילו לקנות ולשחוט עגלים וכבשים. כמו כן סיפר אז, ששוחטים ומוכרים 470 ראשי בקר לשבוע. זהו חוץ ממה שוויינשטוק מוכר בעצמו שלא היה כלול בשותפותם.

כשהעסק התרחב והתחילו לשחוט גם בקר, עברו האחים גליק לשחוט הבקר. לשחוט בקר ועופות זה כבר היה יותר מדי, לכן הם הכניסו את ר' אברהם ווערצבערגער שיחי' לעסק, שהוא יהיה הממונה על מחלקת העופות. הוא היה מוכר לוויינשטוק העופות ומחשב לו מחירים גבוהים ביותר. מובן מאליו כשלושה שוחטים המה הבעלי בתים הם יכלו לעשות כל מה שברצונם והכל הותר.

מאז לא קרה שהחלפים יהיו פגומים חוץ מ"פעם אחד". לא קרה שהחלף יפגם מהמפרקים. טריפת "הגרמה" זה רק קרה באירופא אבל לא אצל גליק-וויינשטוק.

שרשרת העופות רצה במהירות גדולה, כאילו העופות הם "פאפ-קארן" כדי לחסוך בהוצאות ולהגדיל הריווח, פחות שוחטים ומשגיחים וכו'. השוחטים היו שוחטים בכמה מקומות ביום אחד ובמהירות גדולה, שלא יתכן שהרגשתם לא כהתה.

השוחטים-בעלי בתים הנהיגו עוד דבר לגריעותא בזה, ששלמו לכל שוחט רק כפי מהירות עבודתו, זה גרם לפירוד ושנאה בין שוחט לחבירו. מכוח זה היה בכוחם ללחוץ על כל שוחט ושוחט כרצונם. למשל, ר' ישראל בער מענדלאוויטש נ"י הרוויח יותר מר' יחזקאל ווערצבערגער. שוחט זה שהיה זקן השוחטים קיבל פחות מכולם.

מנהג הסתדרות השוחטים בארה"ב הוא, שהם משלמים לפי מספר העופות ששחטו. גליק-וויינשטוק הנהיגו לשלם לפי קלות השוחט, או לפי מה ששתק ולא התאונן על כשרות השחיטה. זאת שמענו מפי ר' יחזקאל ווערצבערגער שסיפר זאת בפומבי.

שלושת השוחטים שותפים הנ"ל היו ממקורבי אדמו"ר מסאטמאר זצ"ל ושימשו אותו כל שנותיו האחרונות בלי קבלת פרס. כמו כן  היו מפזרים ממון רב לכל מיני צדקות של האדמו"ר זצ"ל ולהבל"ח  הרבנית תחי'. כל אחד יכול להבין שאפילו באופן בלתי ישיר, היתה השפעתם עצומה.

המאבק נגד כשרות שחיטה זו התחיל בערך לפני שלושים שנה, בעת שוויינשטוק ושותפיו התחילו באמצעים שפלים לחסל שחיטת הרב מצעלעם זצ"ל, שהיתה אז שחיטה הוגנת.

בתקופה ההיא פרסם האדמו"ר מקאסן, הרה"צ ר' ישראל ראטענבערג שליט"א, מכתב אל הרבנים ואל ראשי קהילות היהדות החרדית בעולם, שידעו מה קורה אצל שחיטה זו.

מוצאים אנו לנכון להעתיק בקונטרס זה חלק ממכתבים שהגיעו אז לידינו, שאר המכתבים נפרסם בחלק שני בעזהי"ת.

מכתב קאסן עשה רושם גדול ביותר. זאת אנו יכולים לראות מתגובת וויינשטוק-גליק. במקום לענות תשובה נכונה כהלכה, הם הפיצו בדויות נגד קאסן, שביזו את האדמו"ר הזקן מסטמאר זצ"ל, ואין כוונתו לתקן השחיטה, אלא לבזות את סאטמאר, לחצו עליו באיומים נוראים שיקבל נזיפה מרבם. עוד העלילו שקאסן הוא עוד שונא לסאטמאר מתמול שלשום מאיראפא, ואין כוונתו לשם שמים.

אחי האדמו"ר מקאסן שליט"א, האדמו"ר ר' משולם ראטענבערג סיפר: ששנים רבות היו הנ"ל עוקבים אחריו לתופסו ולחסלו. איפה שלא הלך עקבו אחריו. כשהיה יוצא מביתו זוגתו הרבנית היתה בפחד עד שחזר שלם ובריא.

כשלא יכלו לחסלו פיסית רצו לחסלו באופן אחר. בעת שעמד לגמור  שידוך עם האדמו"ר מוויזשניץ מאנסי שליט"א, עמלו ראשי סאטמאר שהדבר לא יבוא לידי גמר. אך ברחמי שמים הדבר נגמר למזל טוב.

שאלנו ליודעי-דבר מה איכפת לכם עם מי הוא משתדך, האם זה מפריע  לכם? הם ענו שגליק-וויינשטוק הם תומכים כל שנה באלפים מרובים, והשאר מובן מאליו.

שמענו מהאדמו"ר מקיוויאשד שליט"א, שלפני שנים רבות היה בדעתו להעמיד שחיטה מהודרת ביותר תחת השגחת סאטמאר. הוא דבר עם האדמו"ר זצ"ל אודות זה, והוא חזקו ביותר בהבטחה שיעזור לו בזה.

האדמו"ר מקיוויאשד שליט"א התאמץ ביותר למנות שוחטים הגונים ביותר, בית מטבחיים ואטליז, הכל על צד הכי טוב. כשהיה מוכן עם כל הנ"ל. נכנס לבית הרב מסאטמאר זצ"ל, לשוחח אתו לפני הגמר על כל מה שיש לו להאיר ולעורר לשפר הדבר, שיהיה הכל מהודר ביותר. בינתיים נודע הדבר לוויינשטוק ומיד טס למיאמי (האדמו"ר שהה אז שם מחמת בריאותו) דבר עם הרבנית ור' עזריאל גליק אודות קיוויאשד שרוצה להקים שחיטה מהודרת שתהרוס את כל מה שהם עמידו בעמלם. הרבנית וגליק נכנסו להאדמו"ר והרעישו עולם ומלואו, היתכן שיתן יד להרוס ידיד כזה שתומך במוסדותינו בממון רב?

בקיצור, אחרי התערבותם יעץ האדמו"ר מסאטמאר להאדמו"ר מקיוויאשד שלטובתו ימשוך ידו מזה.

למחרת פורסם מכתב פלסתר נוראי נגד האדמו"ר מקיוויאשד שליט"א, אז הוא נכנס להאדמו"ר מסאטמאר זצ"ל ושאלו: "זו היא שכרי?". האדמו"ר מסאטמאר צוה מיד לפרסם מודעה מההתאחדות הרבנים להגן על כבודו, ובזה נסתיימה השחיטה המהודרת.

שטנא נצח...

אותו דבר קרה גם בשנת תשל"ג, כשהרב מהאלמין שליט"א התחיל לעורר אודות פגמי שחיטה זו. הוא פרסם שבע מכתבים אל עשרים רבנים, קהילות, והאטליזים מקהילות שונות, במיוחד האטליז של סאטמאר.

במכתביו תחת שמות שונים גילה הרב מהאלמין שליט"א, מהנעשה אצל שחיטה זו.

איך נודעו "הסודות מהחדר"...

אחר שראו במכתבים פרטים מדוייקים, אודות כל מה שנעשה אצל שחיטה זו. מתי כל שוחט נוסע ובא, כמה משאיות באים כל יום, כמה ארגזים יש על כל משאית, מתי השוחטים חוזרים לביתם וכו', הבינו שזה מוכרח להיות "אחד משלהם". כנראה שחשדם נפל על הרב מהאלמין שליט"א, מחמת שהחזיקו אותו לישר ביותר, וכן משום שהיה מתאונן מדי פעם בפעם על המצב שם. היות ולא היה "שותף" והאמין בבורא עולם שיזמין לו פרנסתו מה שלא יהיה, לכן יצא חוצץ נגד המאכילי טריפות.

מה עשו "שותפי עמלק"?

1) התחילו לדבר סרה נגדו.

2) בערמומיות הוציאו לעז שהוא שונא להאדמו"ר זצ"ל.

3) לא הסתפקו בזה, אלא שפירסמו שהוא שונא לכל קהילת סאטמאר, הגם שהם ידעו ברור שאין כוונתו אלא נגד השחיטה השפלה של וויינשטוק שהגבאים גליק-ווערצבערגער הכניסו עופות וויינשטאק לאטליזם (ראה להלן מכתב התאחדות הרבנים נגד שחוטי חוץ).

4) אותה שיטה של לשון הרע עשו לכל רב  ורב שהעיז למחות נגד השחיטה הנ"ל.

הרב מהאלמין שליט"א חוץ ממה שהוא ירא שמים מרבים, הוא אינו פחדן מטבעו ולא שם לב לכל איומיהם ופעולותם הנוראות. אך מכיון שהוכח למעלה מכל ספק שכוונתם לחסלם אחת ולתמיד, הוא עבר לגור בשכונת בענסנהויז, המרוחקת קצת מהם. גם עשה תרגיל מחוכם כנגד רודפיו נפש, הוא הודיע להם ששכר לו שומרי-ראש מהחבורה האיטלקית הידועה... שיניחו אותו לנפשו, אחרת דמם בראשם. התרגיל הצליח, ונהיה שקט.

כדאי להביא כאן מה שהאדמו"ר מקלויזנבורג זצ"ל אמר בשעתו בעת סעודת משתה לכבוד בית חולים לינאדו שלו, כשנוכחו מאות רבנים מכל ארץ-ישראל. הוא גולל לפני הנוכחים ששוחט אחד גילה מהנעשה אצל שחיטה זו, שמפטמין את היהדות החרדית בארה"ב, בנבילות וטריפות. גם סיפר שהרב מהאלמין שליט"א היה מוכרח לברוח על נפשו מפני שאנשי סאטמאר רצו לשפוך דמו. האדמו"ר מקלויזנבורג סיים: "אני יש לי כבר זקן לבן ואין לי כבר מה לפחד מהם".

7) הרב מהאלמין שליט"א ארגן בשעתו וועד הכשרות דהתאחדות הקהילות, שעמד תחת השגחת הרב מדעברעצין זצ"ל. אחר כך הם נטפלו גם להרב מדעברעצין ואימו עליו, שאם לא יפסיק לעורר אודות שחיטת סאטמאר הם יחסלו אותו. בעדינותו לא היה בו הכח לעמוד נגדם והפסיק מלהוכיח ולעורר אודות שחיטה זו.

יותר פרטים אודות מעלליהם "הנעלים" של סאטמאר יסתכל ב"מדריך הכשרות" שיצא לאור בתקופה ההיא ויווכח, כל מה שמחריבי הדת פעלו מתחת מעיל-כיסוי "סאטמאר".

העובדות דלהלן נדפסו בספר "סיפורים נוראים ונפלאים בעניני כשרות ח"ב":

מאורע מחריד אירע. חמשה שוחטים נסעו לשחוט אצל עמפאיער. בדרך התנגשה במכוניתם משאית גדולה וכמעט כולם נהרגו על המקום. לזכרם סודר הספד בבית יעקב.

הרב מדעברעצין שליט"א אמר בהספדו: שאסון השוחטים רמז הוא לנו מן השמים, על שלא נזהרים די ויפה על חמש הלכות שחיטה. בקול בוכים התריע שמי שאכל מהשחיטה המהירה שכל שוחט מוכרח לשחוט - 900 או 1000 עופות לשעה, שיכשיר כליו. גם שיכשירו המעיים שאכלו עופות הללו. הצבור פרץ בבכי מר בשומעם דבריו.

אחרי ההספד נשארו עוד אנשים רבים לשאול מהרב מהאלמין, מה לעשות הלאה בעניני השחיטה ושאר מאכלים, כדי שלא יוכשלו להלאה.

בין השיחין סיפר הרב מהאלמין דברים מענינים ביותר בנדון זה:

1) בשבועות האחרונים נפגשתי כמה פעמים עם חלק מהשוחטים שנספו. בקשתי מהם, שהם כולם ביחד יקבלו החלטה נחושה שכל שוחט לא ישחט יותר משש מאות עופות לשעה.

השוחטים היססו בדבר באמרם שהם מפחדים שיפסידו פרנסתם, ובודאי לא יצליחו לבצע החלטה כזאת, ומה הם יעשו הלאה, ובמה יתפרנסו. [שוחט מוגבל בפרנסתו יותר משאר בני אדם. שאר בני אדם, אם אין לו פרנסה בענף אחד הוא הולך לענף שני, וכן הלאה. אבל שוחט, אחרי שנים רבות במקצוע זה ללכת לחפש פרנסה אחרת הוא כמעט מן הנמנע.

השוחטים ז"ל, הם רצו באמת לתקן הדבר, אבל לא  היה להם מי שיעודד אותם לבצע החלטתם. כי גם הרבנים המכשירים חיים בפחד. אם המה יחמירו בדבר יבואו אלף בעלי מכשירים אחרים ויתירו לשחוט כמה שהבעל בית רוצה.

סיפור נורה מאוד מהרה"ק מגאלריץ איך שבא מעולם העליו להציל את כל חסידיו מנבילות וטריפות רח"ל.

מכאן אנו רואים שאין לנו היום בכלל צדיקים, כי הצדיק בא אפילו מעולם העליון להציל את חסידיו מנבילות וטריפות, ואל היום אנו מתפטמים בנבילות וטריפות ממש, לכל הכלל ישראל רח"ל.

סיפור הנורא הזה מובא בספר קול השוחטים בהקדמה

 

מעשה נורא מהרה"ק ר' ברוך מגארליץ, בן הדברי חיים, ששמעתי מפה קדוש, (מחותני) הרה"ק מקלויזנבורג זצ"ל

בשנת תשל"ו, לפני שהוצאתי את ה"מדרך לכשרות" מספר 14, ששמה התחלתי לגלות בפרהסיא מה שמתחולל אצל השחיטה החרדית ביותר, אחרי ששוחחתי הרבה שנים כמעט עם כל הרבנים מהתאחדות הרבנים, שיראו לתקן אצל השחיטה מה שצריך, שמעתי שהרב מקלויזנבורג (שליט"א) זצ"ל הוא מומחה גדול בעניני שחיטה,  לכן הלכתי אליו עם בנש"ק אחד, מומחה בנדון זה.

כשנכנסנו אליו שאל אותנו מה משאלתנו? ענינו: באנו לשמוע חוות דעתו אודות מצב הכשרות והמעשים המחפירים שנעשים בזה אצל השחיטה החרדית ביותר כלומר.

הרב הגיב כדרכו: "אם בשנת תשל"ו נמצאים עוד שני אברכים שכואב להם שמאכילים לכלל ישראל נבילות וטריפות, הרי המשיח כבר יכול לבוא...

התחלתי לספר מהנעשה בתהליך השחיטה. שוחחנו אודות שאלות ותשובות שונים העוסקים בשחיטות שונות במשך דורות רבים. נהיר היה לרב עשרות ספרי שו"ת המביאים מאורעות שונים, מכשולים בעניני שחיטה. הרוב מהם היו מוכרים לי.

מסרתי להרב הרבה עובדות בעניני שחיטה. הרב לא פיגר אחרי באומרו: זה כבר שלושים שנה שאני מתריע שאוכלים פה נבילות וטריפות.

הרב הוסיף: לפני המבול של אש, בעיירתי קלוזנבורג, הייתי רץ שלוש פעמים ביום, מפני שפחד מי יודע מה עושים שמה השוחטים בעת שהוא אינו נמצא עמם.

הוא הדגיש, שגם הקדוש החתם סופר זצ"ל עשה כן, כפי שהוא כותב בתשובתו (יו"ד סימן י"ח), שהיה הולך בעצמו כמה פעמים ביום לבית המטבחיים. הרב מקלוזנבורג סיים: על אחת כמה וכמה איך שאנו צריכים להזהר בדורנו, מפני שהבעל דבר "התבגר" ויודע יותר אופנים איך להאכיל טריפות ונבילות להמון עם ישראל בהרחבה.

תוך כדי דבור אומר אלינו הרב, אספר לכם סיפור שנוכחתי אז בעת המאורע בעיר הבירה בערלין וראיתי במו עיני את בעל העובדא:

בעיירה גארליץ חיה יהודי בשם ר' ימיש שוחט. הוא היה ירא שמים מרבים, היחידי שקבל "קבלה" לשחיטה מזקני הגה"ק מגארליץ זי"ע. הרב הוסיף: אם זקני נתן למישהו קבלה לשחיטה, שזו היתה הקבלה היחידה, הראשונה והאחרונה, שנתן זקני במשך כל ימי חייו, אתם כבר יכולים לתאר לעצמכם איך היה נראה השוחט הזה.

ר' ימיש היה השוחט הפרטי של הגה"ק מגארליץ זי"ע. כמובן מיד שנודע שזקני אוכל רק משחיטת ר' ימיש ממילא כל חסידי צאנז דקדקו לאכול רק משחיטת ר' ימיש.

בעיר בערלין גרו הרבה מחסידי צאנז שרצו לאכול רק משחיטת ר' ימיש. אבל הדבר עלה להם בקשיים גדולים עד שהבשר הגיע אליהם, ואיך להחזיק זאת שלא יתקלקל, כי עדיין לא היו אז אמצעי הקירור להחזיק זאת לזמן ארוך.

לכן טיכסו חסידי צאנז-גארליץ עצה איך להביא את השוחט מגארליץ ר' ימיש לבערלין.

באותו זמן אירע בבערלין, ששוחט אחד, מחמת מצב בריאותו, משך ידו מלשחוט. החסידים ניצלו הזדמנות זו והציעו לבעל בית המטבחיים, שיקבל את השוחט המפורסם ר' ימיש מגארליץ, כשוחט בבערלין, כי שמו הטוב הולך בכל המדינות וממילא יוכלו למכור הרבה בשר בכל המקומות.

הבעל-בית נתרצה לזה ומיד שלחו לר' ימיש שיבוא לבערלין. אכן הוא תיכף, בהזדמנות הראשונה בא. עם בואו נתוועדו מיד כולם לסדר הדברים עד הפרט האחרון. עם גמר האסיפה הוביל הבעל-בית את ר' ימיש לבית השחיטה, שיראה בעצמו איך נראה הדבר ומה שיש לו להוסיף בתיקונו וכו'.

בית המטבחיים הי' גדול ממדים, שסיפק בשר להרבה מקומות על ידי קרונות רכבת. השוחט ר' ימיש התבונן מהנעשה שמה וראה שתהליך השחיטה הוא יותר מדי מהר, לכן התנה עצמו בפירוש, שאינו יכול לשחוט רק באופן כפי שהוא רגיל בגארליץ, בעל הבית הסכים לזה מיד.

אחר כך עורר השוחט, היות ומטעם הממשלה הנהיגו לנפח הריאות דוקא במנפח ולא בפה, מחמת חשש חולי השוחט, כמובן שבמנפח יכולים לנפח יותר חזק ומהר, ולפעמים זה יכול לגרום שהריאה תתפוצץ, לכן רצה שבדווקא ינפחו הריאות רק בפה. גם לזה הסכים הבעל-בית, הגם שהרופאים הווטרינארים התנגדו לזה. גם בנדון שכירות השוחט הבטיחו לו שכירות הגונה ביותר, ובאופן זה קיבל ר' ימיש עליו להיות שוחט בבערלין.

הוסכם שביום שלישי הבא לטובה, בשעה שבע בבוקר יתחיל ר' ימיש לשחוט בשעה טובה ומוצלחת.

ביום השלישי בשעה המיועדת השוחט איננו. עוברת עוד שעה ועוד שעה ועדיין השוחט איננו. כל בית-המטבחיים, על פועליו, מאות נכרים, עמדו הכן לרגע שהשוחט יתחיל פעולתו, אבל עדיין הוא איננו.

בעל המטבחיים כבר הי' אובד עצות, פה עומד הכל הכן והשוחט איננו, וזה גורם לו הפסד גדול. מיד נסע לבית השוחט לברר מה קרה, האם רק איחר לקום או ח"ו משהו יותר רציני.

בהגיע הבעל-בית לבית השוחט, הוא פונה אליו במרירות: היתכן כזאת! כל המפעל עומד הכן לקראתו ואיך יכולים לעכב מפעל אדיר כזה על מאות פועליו?

השוחט מתנצל לפני הבעל-בית באומרו: בעל-בית יקר, אתם לא יודעים מה קרה? קמתי השכם בבוקר, שהי' מוכן לזמן התחלת השחיטה. אך עם פתיחת עיני אני מרגיש שידי הימנית משותקת לגמרי. אין לי שום הרגשה בה. אין לי שום מושג מה קרה.

בעל המטבחיים לקח מיד את ר' ימיש השוחט לבית החולים הכי גדול באיזור והזעיק המומחים הכי גדולים בשדה זה. גם הזעיק מומחים גדולים מקרוב ומרחוק. כסף לא נחשב אז אצלו לכלום.

הרופאים בדקו את יד השוחט ועשו בדיקות מיוחדות וקבעו אחר כך שיד השוחט מורעלת ומתחילה להרקיב; כדי להציל חייו מוכרחים להוריד את כל היד הימנית, אחרת אין תקוה לחייו.

השוחט ר' ימיש לא רוצה לשמוע בעצת הרופאים ועומד בתכיפות על דעתו לא לעשות שום פעולה. הוא מקווה שבעהי"ת זה יתרפא מאליו.

ככה נשאר השוחט ר' ימיש בבית החולים במשך שלוש שבועות. במשך כל הזמן ביקרו אותו אנשי העיר. משראו הרופאים שאין ביכולתם לעזור להשוחט, שלחו אותו הביתה.

בכל יום ויום ביקרו אותו אנשי העיר שונים. השוחט היה עצוב מאוד ממה שקרה אתו, אך הבליג על יגונו ולא סיפר למבקריו מה שבלבו. הוא קיבל כל אדם בספר פנים יפות. גם ילדי העיר בקרו אותו ואיחלו לו רפואה שלימה, וככה עברו כמה שבועות.

ביום שלישי בהיר אחד קם ר' ימיש בבוקר השכם והנה ידו על מכונה כמקדם. כששאלו אותו מבקריו: ר' ימיש מה קרה? הוא מספר:

באמצע הלילה לפני שקמתי אותו יום שלישי להתחיל לשחוט, נתגלה אלי בחלום מורי ורבי ר' ברוך גארליצער ושאלי:

- "ימיש! קבלת עליך להיות שוחט בבערלין?!" עניתי:

- כן, רבי. קבלתי עלי להיות שוחט כאן, אך התניתי עמם כל הפרטים והתקנות באיזה אופן אני אשחוט כאן!".

הצדיק מגארליץ נ"ע שואלו הלאה:

- "היודע אתה, ימיש, שאפילו שיקוימו כל תנאיך ותקנותיך על צד הכי טוב, בכל זאת ימכור בעל המטבחיים קרונות רכבת מלאים בשר שאתה אף פעם לא שחטת?!" הרבי פושט ידו הקדושה אלי ונעלם. אני מתעורר בפעימות לב חזקות מאוד ומרגיש שידי משותקת לגמרי.

ר' ימיש ממשיך ומספר:

"הלילה ראיתי שוב בחלומי את מורי ורבי מגארליץ זי"ע ושואל אותי:

- "ימיש, האם אתה עוד רוצה להיות שוחט בבערלין?!". השבתי:

- "רבי, אני לא רוצה יותר להיות שוחט פה. הרבי יסלח לי, לא ידעתי שאני עושה משגה בהסכמתי זו. פרצתי בבכי מר, שיעורר רחמים עלי בשמי מרומים שידי תשוב לאיתנה הראשון". מורי ורבי פושט ידו הקדושה אלי ואומר:

- "אם כן היה בריא" ונעלם מעיני. מיד התעוררתי וידי כמקדם.

הרב מקלויזנבורג זצ"ל סיים: "רואים אתם בנים יקרים, זה קרה בזמני. בעיני ראיתי השוחט עם היד המשותקת, ואחר כך עם היד הבריאה כמקדם. עוד נמצאים עדים חיים רבים שזוכרים המאורע, מחמת שגרו בשכנות עם ר' ימיש השוחט הנ"ל.

הרב מקלוזנבורג המשיך: "אבל איפה לוקחים היום צדיקים כאלו, שאפילו בעולם האמת לא נח ושקט, כי זה היה אחרי רבות בשנים מפטירתו, בכל זאת היה בו הכח לבוא לעולם הזה, להשגיח על השוחט שקיבל ממנו קבלה שלא יהיה גורם ח"ו שציבור גדול  יהודים חרדים יאכלו נבלות וטריפות".

הרב מקלוזנבורג נפרד מאתנו בחמימות הלב ואמר: "שירחם עלינו השי"ת וישלח הגואל צד במהרה בימינו".

הוא הוסיף לעורר בנדון זה בעשרות קאסטים בדרשות שלו.

אחרי שהרב מהאלמין גמר לספר העובדא מר' ימיש השוחט, היה נוכח שם ר' יוסף קויפמאן שליט"א, מוכר הקאסטות, שהקליט הכל על קאסעטא, שקיימת עד היום ויכולים לקנותה אצלו.

ר' יוסף הנ"ל אמר: אני בן  ברלין, גרנו בשכנות לר' ימיש השוחט הנ"ל. נתלויתי לאבי ז"ל כשהלך לבקר את השוחט הנ"ל בבית החולים. גם הייתי עם אבי ז"ל בביתו, כשידו היתה משותקת, וכן זכיתי לראות ידו בריאה כמקדם, ממש תחיית המתים.

רק אז נודע לציבור הרחב מה נקרא שחיטה המונית, ואיך היצר מבלבל ההמון עם.

אחר כל הנ"ל יצאו עשרות רבנים גאוני ומאורי ישראל החרדים לדבר ה' (ראה תולדות יעקב יוסף פ' וישב באריכות החילוק) והתריעו בדרשותיהם אודות כשרות העופות והבקר לכל אורך ורוחב ארה"ב. עשרות רבנים הותקפו בטרור איום ונורא. אך הרבנים האמיתיים עמדו בנסיון ולא נסוגו. אשרי חלק בזה ובבא. 

8) הרב מהאלמין הוציא אז ספרים חשובים בעניני שחיטה, שמבאר כל הענינים בזה בכובד ראש.

9) הוא אסף מיותר מאלף ספרי שו"ת, כל הנוגע לשחיטה כשרה והגונה, ומכשולים שיכולים לאירע אם לא זהירים בזה ביותר, ופרסמם בספר. כמו כן הוציא לאור עולם שלושים ושש ספרים על עניני כשרות ושחיטה וניקור ועוד.

אודות פעולותיו הברוכות והאמיצות של הרב מהאלמין שליט"א, יצאו אחר כך רבנים גאוני ומאורי ישראל האמיתים (ראה בספר תולדות יעקב יוסף ההבדל[1] ביניהם) והרעישו בדרשותיהם אודות כשרות העופות והבשר בקר בארה"ב.

 

 


 


[1] ) ובאמת כתוב בזוהר הקדוש ובאור החמה, כי לפני ביאת המשיח יהיו רוב הרבנים ומנהיגי ישראל מהערב רב רח"ל.

עוד איתא בזוה"ק (ח"ב דף קכ:) דערב רב אינון יין דנתנסך לעכו"ם, ומנהון משומדים מינים ואפיקורסים משומדים לעבירות שבכל התורה כולה.

ובספה"ק אור החמה (פ' נשא בשם הרמ"ק) כתב וז"ל, הערב רב הם גויי הארץ נשמת החיצונים. ושם (על זוה"ק משפטים דף ק"כ ע"ב) וז"ל מלחמה לה' בעמלק שהם ערבוביא בישא שכולם נתערבו אלו באלו וזרע עמלק נתערב בהם ויש רשעי ישראל שהם נחשבים מכולם שהם פריצי ישראל מהרסיך ומחריביך ממך יצאו וכו'.

ובבני יששכר (מאמרי חודש אדר) כתב, כתות הערב רב אשר בקרבנו הם יושבים, מינים מוסרים אפיקורסים, הן המה משורש עמלק הדעת דסטרא אחרא ער"ב ר"ב גימטריא דע"ת כאשר תראה בדורות הללו אשר בעוה"ר נתרבה האפיקורסות, וגם אותן דקיימין כלי חמס על ישראל לפשוט את עורם מעליהם בעצות רעות בחוקים לא טובים וד"ל, ע"כ. ועיין בספה"ק תולדות יעקב יוסף פרשת נשא.

ובזוהר חי פרשת בראשית (דף קי"ג) כתב וז"ל, ועתה רוב הדור עם הראשים שלהם הם מערב רב, ע"כ.

ובספר דברי חיים בהשמטות לפרשת ויקהל כתב וז"ל, דלפני ביאת המשיח יהיו רוב הרבנים מהערב רב כו', וז"ל הדברי חיים שם: כי ישראל בעצמן קדושים אך הערב רב כל חסדים דעבדי לגרמייהו עבדו כנראה בעליל שהרבנים והחסידים והבעלי בתים שבדור המה בעוה"ר רובן מערב רב ורוצים לשרור על הציבור וכל מעשיהם רק לגרמייהו לקבל כבוד וממון ולכן אין להתחבר רק אם עובדים באמת שמוסרים נפשם לד' לא לקבל שום תועלת לעצמם, ע"כ עיי"ש עוד[1].

ונמצא מכל זה דברים נוראים, דרוב הרבנים ובעלי בתים הם של הערב רב, וצריכים ללחום נגדם במלחמה גדולה, ובעוה"ר לא די שאין נלחמים נגדם אלא הרבה אנשים יש להם קשר אתם ובונים להם בנינים ופלטרין גדולים, ונותנים להם ממון כסף רב, ויש להם שם כבוד ויקר וגדולה, והצדיקים האמיתיים המקושרים לה' יושבים בעניות ל"ע וא"א להם לפעול ולעשות לצרכי שמים כראוי, להרבות פעלים לתורה וליראת שמים.

ועל פי זה אפשר להבין מ"ש בספה"ק היכל הברכה (בפרשת ואתחנן הנ"ל על פסוק הטיבו וגו') וזה לשונו: "ואני תמהתי על בעלי בתים הכשרים למה ישנו כל הלילה ויבלו ימיהם בהבל, למה לא יעמדו באשמורת לומר תהלים וחצות כפי כחם ואחר כך ילכו להתפלל מלה במלה בכוונת הלב, כל חד כפום שיעור דיליה, ואם הוא בר הכי ללמוד על כל פנים משניות, למה ימנע עצמו מזה ולומר איזה דפין מן הזוהר הקדוש כי כל דיבורים אלו הם קישוטי הנפש חיים לנפשו, למה לא ילחם עם חלק הרע שבנפשו המונע אותו בחכמות זרות ואם ההתחלה יהיה לו קשה שלא יטעום אלא מרירות, סופו יהיה לו אור וחיות ומתיקות וחיים לנפשו בזה ובבא וכו'. ואם יסמוך בעל הבית הכשר שהוא מתומכי התורה בוודאי אין דבר גדול בעולם מן מי שהוא תומך התורה אבל זעירין אינון, ועוד שיש הרבה טועין ומטעין ואם אין לו זכות לא יזכה לזה אלא ידבק עצמו בשד יהודי שהוא תלמיד חכם, והרבה צריך בקשות ורחמים בבכיה שיזכה לדבק עצמו בתלמיד חכם אמת וצדיק, ולזה לא יזכה אלא על ידי זכיות הרבה ותפלות ותחנונים כי מן השמים אין נותנים שום דבר קדושה ומצוה אלא על ידי זכות הקדום וטורח ובקשות ותפלה" ע"כ.

והכוונה במ"ש ואם אין לו זכות לא יזכה לזה אלא ידבק עצמו בשד יהודי שהוא תלמיד חכם, י"ל ג"כ כנ"ל, דיכול להיות שהוא תלמיד חכם אבל עדיין יכול להשתייך ח"ו לכת הערב רב והסטרא אחרא רח"ל, וע"כ צריך לזה זכיות הרבה ותפלות ותחנונים שיזכה לדבק עצמו בתלמיד חכם אמת וצדיק, וד"ל.

וכמה נוראים הדברים שכתב בספה"ק תולדות יעקב יוסף (פרשת נשא, ד"ה העולה) וז"ל:

"העולה מזה דראוי העושר לילך אל החכם לקבל ממנו חכמה כמו שהחכם הולך אצל העושר לקבל ממנו חסד מעשרו כי זה תכלית הבריאה כמ"ש במדרש (שוחר טוב) (תנחומא משפטים ט') על פסוק ישב עולם לפני אלקים ר"ל שאל שיהיה כולם שוין בעושר וחכמה שלא יצטרכו לקבל זה מזה, והשיבו רוח הקדש אם כן חסד ואמת מן ינצרוהו, כי במה יזכה זה עם זה, משא"כ עכשיו החכם מקבל חסד מהעושר והעושר מקבל מן החכם תורה וחכמה הנקרא אמת, ובשכר שמשפיעים זה לזה בחכמה ובעושר כך מלמעלה יורד השפע וכמ"ש בש"ס ולמוכיחים יונעם ועליהם תבוא ברכת טוב, כל זמן שתוכחה בעולם ברכה בעולם וכו' (תמיד כ"י ע"א) ור"ל שגורם שפע כנ"ל, וכמ"ש בתיקונים (תיקון מ"ד) יעו"ש".

"ובזה יובן חסד ואמת נפגשו, ר"ל כשעושין להשפיע זה לזה החכמים מקבלין חסד מהעושר והעשירים שומעין חכמה ומוסר הנקרא אמת מהחכמים שהוא עיקר התכלית כמ"ש חסד ואמת מן ינצרוהו כנ"ל, אז גורמים לייחד ב' מדות הגורמין שפע וברכה בעולם, וזהו צדק ושלום נשקו" וכו'.

"ובזה יובן דברי נעים זמירות ישראל בפתח דבריו, למה רגשו גוים ולאומים יהגו ריק יתיצבו מלכי ארץ וגו' ור"ל שלא אמר זה דרך תרעומות להתרעם למה רגשו וכו' רק שאמר דרך מוסר לעמו ישראל בטוב טעם ודעת להבינם למה רגשו גוים ולאומים יהגו ריק להתעולל עלילות בריק והבל על בחירי אומה ישראל, כאשר באזנינו שמענו עלילות שונאינו בכמה מיני תחבולות אין מספר להעלותן אשר האומות מעלילין והם המוני האומות הנקראים גוים שרגשו וגם השרים של המדינה מאומות העולם הנקראים לאומים יהגו ריק, היאומן כי יסופר להאמין מחכמי אומות העולם על דברי הבל וריק כזה, אבל זה נמשך מצד כי יתיצבו מלכי ארץ מאן מלכי רבנן (גיטין ס"ב ע"א) שמעמידין על פי השר שארץ שלו, וזה שנצב לרב שנקרא מלך על פי מלכי ארץ שהארץ והעיר שלו אחר חורבן הבית [ותיבת מלכי משמש לכאן ולכאן] ויתיצבו מלכי ארץ ורוזנים שהם המנהיגים של הרב הנ"ל נוסדו יחד על ה' ועל משיחו, כי מיד יועצים עצות על ה' בענין מאכלות אסורות להעביר שוחטים טובים ולהעמיד רעים לפי רצונו וכיוצא בזה לפי מה שראתה עיני ועל משיחו שהם הלומדים העוסקים בתורה ועבודה איך לגרשם מהעיר ולבטל מנין שלו יעשו כעובדא דאחז המלך שאחז בתי כנסיות ובתי מדרשות ואמר אם אין חכמה אין הקב"ה משרה שכינתו בישראל שנאמר חתום תורה בלימודי וכו' (ישעיה ח'),  ננתקה את מוסרותימו ונשליכה ממנו עבותימו, ור"ל כי עצתם איך להשליך עבותות האהבה שבינם לבינו ית' ע"י שיש להם מקום מיוחד להתלמד ולהתפלל ולהסיר מוסרותימו שע"י תורה ומוסר כולם נכנעים לפניהם ולהסיר עול מעלינו זהו תוכן עצתם".

"והנה באלו יש ב' כתות כנ"ל שיש יראי השם לשם שמים וכנ"ל, ובזה אמר יושב בשמים ישחק ר"ל כי זה שהוא ברום המעלות בשמים שכבר נתקשר באהבה ית' גם עתה ישחק וישמח ולא יחוש כלל לעצתם, משא"כ אד' ילעג למו, כי כת ב' הנ"ל שהי' במדרגה תחתונה הנק' אד' כנודע שלא היה לשם שמים רק ליטול את השם שהוא מחסידי ארץ, וכעת שרואה שיועצים עליהם הרוזנים וכו' מיד הוא עצמו ילעג למו על היראים כדי שלא ימצא בו שום דבר מחסידים שלא ילכד בעצת רוזנים, וזה הוא השמירה של מעלה לבל יכנס פנימה כל מי שיהי' כי מי שאינו הגון אז ידבר אלימו באפו ובחרונו יבהלמו כדי שיהיו נרפים מהתורה והעבודה לכוונה הנ"ל, אבל ואני נסכתי מלכי על ציון  הר קדשי, ור"ל שדוד אמר על עצמו ואני שעמדתי בנסיון כל הבזיונות והשפלות וכעת אני נסכתי מלכי שאינו נצב ממלכי ארץ עפ"י השררה רק ואני נסכתי מלכי שהוא אלקי עולם ה' על ציון הלומדים המצויינים בהלכה שעיקר מלכותי ונסיכותי הוא על הלומדים העוסקים בתורת ה' ועבודתו כמ"ש חבר אני לכל אשר יראוך וכו' (תהלים קי"ט) ועל זה הוא סמוך לשון חיבור כמו ועליו מטה מנשה (במדבר ב') כי הם נטורי קרתא (פתיחתא דאיכ"ר א') וא"צ לומר שלא לגרשם מהעיר רק שהם עיקר ממשלתי. וגם על הר קדשי שהם ראשי קציני אלופי ישראל שהם נקראים הר והם גורמים קדושתו כמ"ש (דברים ב') ויהי כאשר תמו וידבר ה' אלי שאין קדושת שמו על נביאים כי אם בזכות ישראל ומה שהעמיד ית' אותי לנסיך ומלך הוא בזכות ישראל שהם נקראין קודש ישראל לה' ראשית תבואתו (ירמיה ב') וחס על כבודם שיהיה להם רועה נאמן לבל יגיס דעתו עליהן כמו שאמרו (יומא כ"ב ע"א) אין ממנין פרנס על הציבור אלא אם כן קופה של שרצים תלוין אחוריו", עכלה"ק הנוגע לענינינו.

רואים אנו ג"כ מדברי התולדות יעקב יוסף שהצדיקים ועובדי ה' יושבים בעניות ובדחקות משא"כ אותם שדורשים רק כבוד עצמם יושבים על מי מנוחות ולא חסר להם כלום וכנ"ל.

ועי"ע באריכות בתולדות פ' וישב, ובעוד כמה מקומות שמאריך בזה.

 

 

 


"בצאת ישראל ממצרים בית יעקב מעם לועז, היתה יהודה לקדשו ישראל ממשלותיו" (קיד, א-ג) צ"ב הקשר עם המזמור שלפניו שאומר בו "מקימי מעפר דל מאשפות ירים אביון". וג"כ הקשר עם הפסוק שלאחריו "היתה יהודה לקדשו".

ואפ"ל בהקדם פירוש האלשיך הק' בספרו רוממות א-ל, וז"ל: "הנה שלומי אמוני ישראל אשר היו במצרים כשבט לוי ודומיהם אשר לא למדו ממעשיהם ולא נטמעו בהם הלא הם יקראו בשם ישראל, אך אשר נטמעו ויתערבו בם ועשו כמעשיהם יקראו בית יעקב וכו'".

"כי אנכי בעלתי בכם ולקחתי אתכם אחד מעיר ושנים ממשפחה" (ירמי' ג, יד), אמר ריש לקיש דברים ככתבם וכו' (ועי' רש"י בד"ה דברים ככתבם - שלא ימלטו אלא אחד מעיר ושנים ממשפחה [שרק בודדים יגאלו, והשאר יאבדו]). אמר ליה רבי יוחנן: לא ניחא לי' למרייהו דאמרת להו הכי, אלא, אחד מעיר מזכה כל העיר כולה, ושנים ממשפחה מזכין כל המשפחה כולה וכו'. ועיין מהרש"א בח"א סנהדרין (קי"א ע"א) שר"י לשיטתו שלא יתמעטו אבל אחד מעיר מזכה כל העיר כו' כמ"ש באברהם שבזכותו ניצלת עיר צוער ושנים מזכים וכו' כמ"ש במשה ואהרן שבזכותם נבחרו כל שבט לוי לעם קדוש, עיי"ש. ועי' מהרש"א בח"א יומא (פ"ו ע"א) על הפסוק כי אנכי בעלתי וגו', שכולם יחזרו בתשובה ע"י שיעמיד הקב"ה מלך כהמן ומחזירן למוטב, עיי"ש.

ונקדים עוד מאמרם ז"ל סנהדרין (קי"א ע"א): "תניא רבי סימאי אומר: נאמר "ולקחתי אתכם לי לעם" ונאמר "והבאתי אתכם" מקיש יציאתן ממצרים לביאתן לארץ, מה ביאתן לארץ[1] - שנים מששים ריבוא אף יציאתן ממצרים[2] - שנים מששים ריבוא. אמר רבא וכן לימות המשיח[3], שנאמר (הושע ב, יז) "וענתה שמה[4] כימי נעורי' וכיום עלותה מארץ מצרים", וכן מובא בספורנו עה"פ (דברים לב, כו) אמרתי אפאיהם אשביתה מאנוש זכרם, וז"ל: אשאיר איזה פאה מהם, והמותר אכלה, כמו שאעשה באחרית הימים, אחרי שלא השגתי שלימותם לא במתן תורה, ולא בארץ ישראל, ולא בגלות, כאומרו (יואל ג, ה) כי בהר ציון ובירושלים תהי' פליטה כאשר אמר ה' "ובשרידים אשר ה' קורא" עכ"ל.

ובזה יובן המשך הפסוקים "מקימי מעפר דל", שהיו ישראל במצרים בתכלית השפלות עד שרק שניים ממש מאות אלף יצאו ממצרים, והשניים שזכו לצאת הי' בגלל המסירת נפש שלהם כשבט לוי שלא למדו ממעשיהם ולא נטמאו בהם, והם יקראו בשם ישראל, וזהו בצאת ישראל, ועל ידם זכו ג"כ לצאת בית יעקב מעם לועז, שבזכות הצדיקים שנקראים ישראל זכו גם הפשוטים בחינת יעקב לצאת ממצרים, וממשיך הכתוב, "היתה יהודה לקדשו", היינו כמבואר באלשיך שיהודה מסר נפשו במעשה תמר ועי"ז זכה נחשון בן עמינדב שקידש שם שמים ונכנס במים עד חוטמו ואמר הושיענו אלקים כי באו מים עד נפש, וכל ישראל נמשכו אחריו, ועל כן זכה שהיו ישראל ממשלותיו של יהודה שתהי' ממשלותיו בם, ואמר לקדשו, שיהודה היינו נשיא יהודה נחשון בן עמינדב, הכניס קדושה בכלל ישראל, והגין עליהם בזכותו. ומזה מובן דכל נשיא הגין על שבטו דוגמת נחשון בן עמידב, וזהו ישראל ממשלותיו, שהצדיקים שנקראים ישרא"ל כמ"ש האלשיך הנ"ל, המה משלו בישראל בכח קדושתם והבן.

וישראל שבדור ההוא מסרו את נפשם להשי"ת כשבט לוי, כמ"ש בפרשת כי תשא "ויעמד משה בשער המחנה ויאמר מי לה' אלי ויאספו אליו כל בני לוי, ויאמר להם כה אמר ה' אלקי ישראל שימו איש חרבו על יריכו עברו ושובו משער לשער במחנה והרגו איש את אחיו ואיש את רעהו ואיש את קרובו וכו' ובני לוי עשו כדבר משה". ומרע"ה שבח אותם בפ' ברכה: "וללוי אמר תמיך ואוריך לאיש חסדיך וכו', כי שמרו אמרתיך ובריתך ינצורו".

וממשיך הפסוק, "הים ראה וינוס", מכיון שהים ראה את מסירות נפשם של בני ישראל שמסרו נפשם להשי"ת במסירות נפש גדול כזה בכל שנים מששים אלף שעבדו את ה' במס"נ, על ידי זה ממילא וינס, כמו שדרשו רז"ל (ילקוט תהלים רמז תתע"ג) על הפסוק הים ראה וינס, מה ראה ארונו של יוסף ראה, אמר הקב"ה ינוס מפני הנס דכתיב "וינס ויצא החוצה", בזכות המס"נ של יוסף הצדיק, דכתיב בו "וינס ויצא החוצה", ויוסף הוא סוד מדת היסוד אות ברית קודש, ובזכות מדתו של יוסף הצדיק שמירת הברית זכו לקריעת ים סוף, וכשראה הים ארונו של יוסף עם ששים רבוא מישראל תלמידי יוסף שומרי הברית כמבואר במ"א פ' יתרו "בית יעקב מעם לועז", ע"ם נוטריקון ע'רות מ'צרים, ולע"ז נוטריקון ע'בירה ז'רע ל'בטלה, יהודה מרומז לכלליות ישראל שקדשו עצמם בקדושת הברית, וזה מרומז בתיבת "לקדש"ו" שעם הכולל בגמטריא כמנין "אמ"ת" שמרמז לבחינת יסוד אות ברית קודש, כמ"ש "ונתתי לך אות אמת" שהוא בסוד חותם האמת וכו'. וזהו מ"ש "הים ראה וינס" המס"נ של יוסף ראה ובזכות זה נקרע הים, ויש להאריך וק"ל.

עוד אפ"ל שיטת ר"י שאחד בעיר מזכה את כל העיר, ובזה יבואר המהרש"א בח"א יומא (פ"ו ע"א) עה"פ כי אנכי בעלתי וגו', וכולם יחזרו בתשובה ע"י שיעמיד הקב"ה עליהם מלך כהמן ומחזירן למוטב, דהנה דוד המלך ע"ה ברוח קדשו במזמור י"ד מדבר שם בנבוכדנצר שהחריב את הבית הראשון ובמזמור נ"ג שמדובר בטיטוס הרשע שהחריב את הבית השני, בשני המזמורים מקונן דוד המלך על חטא הדור שלא הי' בנמצא אף אחד שיעשה דבר טוב עד שבמזמור י"ד אומר (יד, ג) "הכל סר יחדיו נאלחו אין עושה טוב אין גם אחד", ובמזמור נ"ג (נג, ד) אומר כלו סג יחדיו נאלחו אין עושה טוב אין גם אחד, וכשעיינתי בזה לא הבנתי איך יכול להיות שאין גם אחד בדור שיחפש לעשות רצון ה', שהלא כתיב אחד הי' אברהם, ובכל דור ישנו אחד כאברהם אבינו שדואג להדור (עי' שבט מוסר פנ"ב), ואפילו אם ימצאו כבר אחד איך אפשר שעל ידו יונצלו כולם.

ובזה יש לפרש מה שנאמר אצל בנימין הצדיק (בפרשת ויגש) ויותר הוא לבדו לאמו ואביו אהבו, וצ"ב מה שאמר הוא לבדו לאמו ואביו אהבו, ממה נפשך הלא יעקב אבינו ע"ה היו לו עוד בנים, ואמו דהיינו רחל הלא כבר נסתלקה בעת לידת בנימין, ומה שייך לומר כעת על בנימין שנשאר לבדו לאמו.

ולדרכינו הנ"ל אפשר לומר דהנה רש"י ז"ל כתב שם בפרשת ויגש על פסוק ובנימין בכה על צואריו, שבכה על שתי מקדשות שעתידין ליחרב אחד בחלקו של בנימין ואחד בחלקו של יהודה עיי"ש. א"כ חזינן מזה דמעשה אבות סימן לבנים שכבר אז ראו ברוח קדשם חורבן ב' בתי המקדש. וזהו שרמז יהודה באמרו ויותר הוא לבדו לאמו, היינו שכינה הקדושה שנקראת אימא עילאה, ואביו אהבו, היינו שאביו שבשמים אוהב את הצדיק ואפילו בשביל צדיק אחד הוא מציל את כל ישראל, ונרמז כאן מה שיהיה רק צדיק אחד בודד בעת שיחרבו בתי המקדש וכנ"ל ודו"ק.

ואגב אפשר לומר עוד בביאור מה שאמר שם ויותר הוא לבדו לאמו, דהנה מקרא מלא דיבר הכתוב
"כה אמר ה' קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה מאנה להנחם על בני', ה' ממרום ישאג וממעון קדשו יתן קולו, שאוג ישאג על נוהו ויקרא ה' א' צבקות לבכי ולמספד ולקרחה ולחגור שק, על אלה אני בוכי' עיני עיני יורדה מים כי רחק ממני מנחם משיב נפשי בני שוממים מלאכי עליון מר יבכיון."

חזינן מזה שדוקא רחל אמנו ע"ה היא מבכה על בניה בחורבן בית המקדש. וזהו כוונת הכתוב ויותר הוא לבדו לאמו ואביו אהבו, שרחל אמינו מרגישה יותר בצער בני' בגלות ולכן בכתה בעת החורבן יותר משאר האמהות, וזהו ויותר הוא לבדו לאמו דייקא, ואביו שבשמים אהבו כאמרו כי רחק ממני מנחם משיב נפשי[5].

ואפשר להוסיף ויותר הוא לבדו לאמו ואביו אהבו, פירוש שהלך בדרך אמו רחל ע"ה שהיא מבכה על בני' בגלות, וגם בנימין הולך בדרך הזה, ועל זה אמר ויותר הוא לבדו לאמו, שהלך בדרך אמו בזה, ועל כן ואביו אהבו, פירוש אביו שבשמים.

ויש להוסיף עוד עפימ"ש חז"ל אין השם שלם ואין כסא שלם עד שימחה זרעו של עמלק, והיינו שבזמן הגלות חסרים אותיות הו"א, ה"ו משם הוי' ב"ה וא' מכס"א, וזהו כי יד על כ"ס י"ה וגו'. וזהו ויותר הו"א לבדו לאמו, פי' דבזמן הגלות נשארו אותיות הו"א לבדם וחסרים מן השם והכסא, ועבודת איש ישראל בגלות הוא להשלים אותיות הו"א לשם וכסא, ואז ואביו אהבו, ודו"ק.

ואמרתי לפרש שדוד המלך הי' באמת האחד אבל חיפש עוד אחד שיעזור לו בעבודתו, וע"ז קינן דהעה"ש בדרך שאלה אין גם אחד. אבל האמת היא ראי' לשיטת ר"י שאחד יכול כבר להציל את כל העיר, וכמבואר במדרש (אסתר רבה) שהשי"ת אמר לאליהו שידבר עם משה רבע"ה ואמר לו לדרש אם יש צדיק אחד בארץ שיבקש רחמים ומשה רבע"ה יבקש מלמעלה וכך יבוטל גזירת המן רח"ל. וכך הי' שמצא את מרדכי הצדיק, ועשה מה שעשה עד שביטל הגזירה, ואח"כ מצאתי און לי שהאלשיך הקדוש מבאר כל הענין הזה באריכות גדול ומביא ממדרש חזית שאמר מרע"ה לאליהו לראות היש משכיל דורש את אלקים בתשובה ועיי"ש שמבאר כי אלקים בדור צדיק כי לא יבצר שלא יהי' צדיק אחד בדור וכו'.

ובזה יובן מש"כ המהרש"א שמעמיד עליהם מלך כהמן ומחזירן למוטב, ואחד בעיר יזכה כל העיר, כמו שהי' אצל מרדכי שזיכה את כל העיר. ועיי"ש באלשיך הק' במזמור (נג, ג) שמבאר הפסוק ומרדכי ידע את כל אשר נעשה בשמים אז וילבש שק ואפר ויצא בתוך העיר, וכו'. ומסיים שם האלשיך הק' מי יתן שנהי' זכאים באופן שתשרה מיד השכינה בציון ונגאל בב"א.

ובזה יתבאר עוד מה שאמר "אין גם אחד", דהנה אמרו חז"ל לא חרבה ירושלים אלא בשביל שלא הוכיחו זה את זה, ועי' בחיד"א בחומת אנך פ' נח. ועי' סנהדרין (קג:), עבודה זרה (ד.), שבת (נד:) ועוד. ואם היו כאיש אחד היו יכולים להציל את בית המקדש שלא יחרב, כי הערבות הוא מכח האחדות שבין אחד לחבירו, וזהו שאמר דוד המלך ע"ה אין עושה טוב אין גם אחד, שאין ביניהם אחדות כראוי שירגיש כל אחד ערבות להוכיח את חבירו.

וזהו שאמר רבי יוחנן שאחד מעיר מזכה את כל העיר, וכן אנו רואים בפנחס שהציל את עם ישראל מכלי' ח"ו, וכמו שמובא בשל"ה הק' (בעשרה הלולים), מזה (מפנחס) ילמד האדם שיקנא את קנאת ה' צבקות כשרואה איזה חילול השם או חילול התורה, ראה איך החזיק לו השם יתברך טובה וחנות וברית שלום עכ"ל.

 


[1]) שלא נשתיירו מששים רבוא שיצאו ממצרים אלא שני אנשים, יהושע וכלב, כדאמרינן בבבא בתרא בפרק יש נוחלין (קכא, א): לא נגזרה גזירה לא בפחות מעשרים ולא ביותר מששים שנה, בהנך נמי, ששים ריבוא שנמנו במדבר לא אחשוב לא פחות מבן עשרים שנה ויותר מששים, עכ"ל.

[2]) שמכל ששים רבוא שהיו במצרים לא נשתייר מהם אלא שנים בלבד, ואותם שנים של ששים רבוא עלו [לששים רבואות שיצאו אחד מששים רבוא שהיו בהם] (עי' רש"ש) והשאר מתו בשלשת ימי אפילה, שלא יהיו מצרים רואין במפלתן של ישראל, עכ"ל. [נמצא החשבון שמתו בשלשת ימי אפילה הם: לערך טרליאן אחד ושמונה מאות ביליאן שנשארו במצרים].

[3]) שלא ישארו מכל ששים רבוא אלא שנים.

[4]) עניים ושפלים יהיו כימי עלותה מארץ מצרים, עכ"ל. [שאף בגאולה יהיו רק מעטים].

[5]  וידוע מ"ש האריז"ל שיום ב' דר"ה הוא כנגד רחל, וזהו ג"כ מרומז בהפטורת יום ב' דר"ה שאומרים קול ברמה נשמע רחל מבכה על בניה וכו' ושבו בנים לגבולם.